הורים איומים

מחבר: ז'אן קוקטו
שם מחזה: הורים איומים

ליאו : גם בשבילי הנסיבות היו בלתי נסבלות. העובדה שאתם חיים לכם בעניים – ידועה לי. אבל האגואיזם שלכם. האגואיזם שלך באמת עובר כל גבול. מה את חושבת שאני עושה בבית הזה 23 שנה? עיוורת אחת, חירשת שכמוך. אני סובלת. אהבתי את ג'ורג' ואני אוהבת אותו ואני אוהב אותו עד יומי האחרון. ששש! (משתיקה את איבון) כשהוא ביטל את ארוסינו – בלי שום סיבה – רק בגלל איזו קפריזה – והחליט שאותך הוא חייב לשאת – כשהוא שאל לדעתי, בחוסר רגישות שלא תאמן – העמדתי פנים שלא נפגעתי – ההתקשחות הזאת עשתה את הכול רק למכאיב עוד יותר. להרחיק אותך ממנו – פירושו היה לאבד אותו – בטיפשות הקרבתי את עצמי – אפילו אם זה נראה לך כלא יאומן. הייתי צעירה, מאוהבת, מיסטית, אידיוטית, והאמנתי שמכיוון ששניכם שייכים לאותו גזע, תהיי את בת הזוג המתאימה, שידכתי אי – סדר – עם אי – סדר, והעמדתי את עצמי, ואני כבר לא מזכירה את הירושה של דודנו – לרשות הקרון הזה. אני עשיתי ממנו מקום שאפשר לחיות בו. מה אני הייתי במשך 23 שנה, אני שואלת אותך? – העוזרת. אני לא שונאת אותך. לא שנאתי אותך. אבל לא כשנפרדו. המחשבה של הקרבה עצמית החזיקה אותי אז. שנאתי אותך כשהזנחת את ג'ורג' למען מישל. לא הייתי בסדר כלפי מישל, האשמתי אותו. את עצם קיומו. משונה. יכול להיות שהייתי שונאת אותך אילו הייתם מאושרים… לא … אני מרגישה כלפיך משהו שאי-אפשר בכלל להסביר. אולי … הרגל של הלב … את לא מרשעת איבון. את פשוט חסרת אחריות. את בקושי אנושית. את גורמת סבל, ואפילו לא מרגישה. אתם בכלל לא מבחינים בשום דבר, בכלום. אתם זוחלים מחדר לחדר מכתם לכתם, מחושך לחושך, מייבבים על הבעיה הקטנה ביותר. וכשאני מתלוננת על משהו, אתם לועגים לי. את זוכרת את כדורי ההקאה שמישל גילה בחדר שלי כל-כך הצחיק אתכם. זה היה לפני שישה חודשים בערך. למרות הבריאות המפורסמת שלי, הייתי חולה. חשבתי שאני לא מעכלת. זה היה הכבד, הכבד וכיס המרה. המרה נכנסה לי לדם – כמו שאומרים, ובצדק. כיס המרה נהרס בגלל העצבים, והעצבים נהרסו בגלל ג'ורג'. ניחשתי שהוא מסתלק כמו תיכוניסט על בהונותיו. שנאתי אותך שאת לא מבחינה ונותנת לו ללכת. ידעתי שג'ורג' מנסה להיאחז במשהו, אבל נאחז בקש – וכשמישל בלי להבחין בזה מפני שהוא עיוור, חירש, ואגואיסט בדיוק כמו שניכם, כשמישל חיקה את אביו, והתחיל להסתלק – לא יכולתי עוד לשתוק, לכן דיברתי והזהרתי אותך. נהניתי לראות את מישל נוקם את ניקמת ג'ורג'? הנה חוסר האנושיות שלך – רוע הלב שלך – תקיעת סכין בגב. (מסמיקה) אני שמחה שמישל קיבל כסף מאישה…אולי סוף סוף תבינו שאי- אפשר לתת לגבר להסתובב עם כסף שמספיק לארטיק. הלוואי שמישל יתחתן עם זונה. הלוואי והקרון יתהפך ויתפרק לגורמיו וירקב בצידי הדרך. הלוואי. אני לא אזיז אצבע לעזרתכם. ג'ורג' המסכן, 23 שנה. החיים אורכים ילדה. ארוכים, ארוכים… (מרגישה שג'ורג' נכנס, ממשיכה מעכשיו בקול מאוד נשי)… ומעיל קצר, כשאת מסירה אותו, את נשארת בשמלה ארוכת מחשוף, שיכולה להתאים גם לערב..