לדבר עם

מחבר: ג'ין מרטין
שם מחזה: לדבר עם

התחלתי כשהייתי בת 6, אמא נתנה לי מקל של מטאטא ודוד הארבו מרח עליו מין צבע כסף, בעצם יותר נכון אפור, ואני ירדתי מיד למרתף והתחלתי להתאמן. אחר כך שאמא זכתה בפרס הגדול והיא אמרה שזה סימן טוב, היא שלחה אותי לסטודיו לריקוד של גברת אורליה שלמדה שם קצת צעדים מן הצד. כשהייתי בת 6 זכיתי בתואר צעירת אוהיו וגם באליפות מערב התיכון שלוש שנים אח"כ, הגעתי למקום הרביעי בתחרות הארצית. אמא ואני לבשנו תלבושת זהה של פסל החירות שהיא הזמינה מנברסקה, ואבא, אבא היה שם בגופיה לבנה ועליה מודפס השם שלי- אפריל, השם הפרטי שלי הוא אפריל ושם המשפחה שלי הוא מרץ. היו שם ארבעת אלפים איש וכשקראו בשם שלי, בלונים מוזהבים ירדו מלמעלה- אף אחת לא הגיעה למקום הרביעי בגילי אפילו לא שרלין או מוריסון. טוב, הגעתי רחוק אבל גם היו לי הרבה צרות. אבא אומר שזה נתן לי כוח נפשי ואומץ לב. יד שמאל שלי התרסקה בתאונת רכיבה על סוס בשם דם אדום,ולמרות שחזרתי אחר כך לצעוד בראש התזמורת לא הצלחתי לחזור לכושר שלי וכול זה בגלל דם אדום. אבל אל תרחמו עליי בשום אופן, בשום אופן! בזכות זה הצלחתי למצוא את הדרך לראות את האור שמסתתר בחיים. אנשים חושבים שמי שצועדות בראש התזמורת חייבות להיות זונות- זו מין דעה קדומה של אנשים שלא מבינים, אלה שצועדות בראש התזמורת הן כמו כושים באוניברסיטה של לבנים- כן זה מה שהן. פעם כשהובלתי את התזמורת בתרגילי אש, פתאום אני רואה בחור אחד יוצא אליי מהיציע, אני עושה תרגיל שלשות והוא מגיע עד אלי, היה לו סרט שיער כחול אני עדיין יכולה לראות את זה מגיע עד אלי. וכשאני חוזרת מסיבוב לאחור הוא יורק לי בפרצוף. זאת הייתה הפעם היחידה שהפלתי את השרביט. הפלתי את שניהם מול חצי אוהיו והוא מחייך.הוא גם אמר לי משהו שאני לא רוצה לחזור עליו, זרק לי איזה מילה גסה מול חצי אוהיו- זה היה כמו אונס. זה רק מוכיח שיופי מוביל לשנאה ולשנוא יופי זה מרושע.